ניו זילנד היא ככל הנראה המדינה הכי יפה בעולם. לא ראינו (עדיין) את כל העולם (ואי אפשר כניראה בשנה לראות את כולו), ועוד לא ראינו את כל ניוזילנד. אבל ממה שראינו – השילוב שיש ב-ניוזילנד של מפרצונים, הרים, איים, גבעות מוריקות, נחלים, מפלים, שלג, דיונות, חופים ובעצם כל פלא טבע שניתן לחשוב עליו הופך את המקום הזה פשוט לגן עדן לטיולים.
היטיבו לתאר את השפע הזה מחברי המדריך-"לונלי פלנט" שמלווה אותנו במסע. וכך הם כותבים: "ניו זילנד היא המקום הראשון שבו השמש זורחת, ואילו הייתם השמש הייתם גם כן מעדיפים לזרוח תחילה כאן".

בצער רב השארנו את הרכב שלנו באוסטרליה, ובתוכו בערך שליש מהציוד שלנו. שני גולשים נחמדים – לי וסטיו – התנודבו לשמור על האוטו, ואנו מתעניינים מדי פעם במצבו.
בשדה התעופה בגולד קוסט (ממנו טסנו) התרחשה "דרמה" קלה, כאשר ביקשו שנציג כרטיס חזרה מניו זילנד. למשימה להשיג כרטיס יציאה הוקצבו לנו 10 דקות..
קיווינו שנצליח להתחמק מלקנות כרטיס חזרה בשלב הזה, אולם הכנתי "מבעוד מועד" כרטיס שיכול להתאים. וכך, בלחץ הרגיל של צ'ק-אין עם ילדים ותיקים במשקל חורג התחברנו לאינטרנט (איך עשו טיולים כאלו לפני עידן האינטרנט), המתנו בסבלנות עד שהאנטי וירוס יעדכן את עצמו על חשבון 10 הדקות שהפכו ל-3, ולחצנו על כפתור ה- Buy Now. מאושרים נגשנו לדלפק של החברה ממנה קנינו את הכרטיס חזרה על מנת להדפיס את הכרטיס, ואז כמובן המדפסת התקלקלה…
אולם הנציג היה נחמד, רץ לחברת Air New Zealand איתה טסנו והסביר שהכל בסדר ויש לנו כרטיס. זה עשה את העבודה, וכך מצאנו את עצמנו רצים לטיסה, שעברה בלי תקלות נוספות.

אומרים שאין בעיה להכניס לניו זילנד טיל בליסטי, אבל חסר למי שישכח בננה בתיק. ואכן, השלטים מהמטוס לביקורת הגבולות מלאים בפרסומות המראים אוכל ועליו תג מחיר: $400 – הקנס שמשלם מי שמכניס אוכל למדינה.
מאחר ובניו זילנד צימחייה ובעלי חיים ייחודיים, מקפידים הניו זילנדים מאוד לא להכניס אוכל ו/או סכנות ביולוגיות נוספות.
וכך, אחרי סריקת רנטגן מדוקדקת לכל חפציינו ותשאול מדוייק באילו איזורי טבע היינו באוסטרליה, התחלנו את המסע בארץ המדהימה. התמונות של האי הצפוני ששירה צילמה מהמטוס מרמזות על המראות שאנו עומדים לראות בימים הקרובים..

New Zealand New Zealand
New Zealand New Zealand
New Zealand New Zealand
New Zealand New Zealand