לאחר נפילת השלטון הקומוניסטי בברית המועצות נפטרו הרוסים ממגוון ענק של פסלי מנהיגים ופסלים נוספיים ברוח הסוציאליזם.
הפסלים הגיעו ל-“מגרש הגרוטאות” במוסקבה ובשלב מסויים שוקמו ונפתחו לקהל הרחב.
קטגוריה: Russia
הקרמלין והכיכר האדומה
מוסקבה
נובוסיבירסק
אירקוטסק
“אירקוטסק – הגני על עצמך” הוא משפט מפורסם ממשחק שהיינו נוהגים לשחק כשהיינו ילדים בשם Risk.
היום נפגשנו עם המקום ועם האגדה.
אירקוטסק או אירקוצק (Irkutsk) היא אחת הערים הגדולות בסיביר.
אנחנו מתלווים לזוג צרפתים חביבים אותם פגשנו ליד אגם ביאקל ועורכים סיור במרכז העיר.
מאירקוטסק אנחנו ממשיכים ברכבת הטרנס סיבירית לכיוון מוסקבה המרוחקת כ- 5,200 ק”מ. את מחצית הדרך עד נובוסיבירסק אנחנו עושים ברכבת הרוסית המפנקת. זוהי הנסיעה הארוכה ביותר שלנו ב-“סובב עולם” והיא נמשכת 30 שעות (בחרנו רכבת כזו שהנסיעה תתפרס על לילה, יום שלם ועוד לילה). זוהי גם הנסיעה האחרונה ברכבת ששירתה אותנו נאמנה מדליאן שבסין דרך מונגוליה ועד מרכז רוסיה. בנובוסיבירסק אנו נטייל יום ונעלה על טיסה לבירה הרוסית, תוך כדי כך שאנו עוקפים את הרכבת שתגיע למוסקבה רק יום לאחר מכן.
אגם באיקל
אגם ביאקל (Lake Baikal) הוא אגם המים המתוקים הגדול בעולם – גודלו ממש בלתי נתפס במונחים של אגם: אורכו 636 ק”מ ורוחבו כ-80 ק”מ !
הוא מכיל לא פחות מ-20% מכמות המים המתוקים שמעל אדמת כדור הארץ.
האגם מחזיק בתואר נוסף – האגם הכי עמוק בכדור הארץ. בקרקעית האגם הצטברה שכבת סחף בעומק של כ-7 קילומטרים, דבר ההופך את בקע ביאקל לבקע היבשתי העמוק ביותר בקליפת כדור הארץ.
המלון שלנו ממוקם צמוד לאגם, ומנוהל על ידי צעיר נמרץ וחביב בשם ג’נייה. הבחור בן ה-30 חולם להרחיב את המלון ואת פעילויות האתגר שהוא מציע – הכוללות בין השאר כמה פעילויות חורף מקוריות כמו נסיעה על האגם הקפוא.
הרוסים המתאכסנים במלון קופצים ושוחים במימי האגם הקרירים. בהמשך נכנסים לסאונה לוהטת הממוקמת במלון. אנחנו מסתפקים בטבילת בהונות הרגליים…
Circum-Baikal Railway
לאחר הלינה הכפרית הרוסית אנחנו חוזרים למסילה הטרנס סיבית לקטע המיוחד ביותר שלה- המסילה ההיסטורית המקורית סביב אגם באיקל (Circum-Baikal Railway).
קטע המסילה העתיק, הנמתח מטרים ספורים מהאגם, היה בשימוש עד אמצע המאה ה- 20. אז נסללה מסילה חדישה שמחברת בקו ישר את סלודיאנקה ואירקוצק.
אנחנו עולים על רכבת ישנה נושנה הנוסעת במהירות של כ- 20 קמ”ש, וחווים נסיעה בטרנס סיבירית שמזכירה (לפחות במסלול ובקצב ההתקדמות) את הנסיעות בתקופה שבה נבנה הקו, לפני יותר מ-100 שנה.
תחנת האבן בסלודיאנקה |
|
לאחר כשעה אנו יורדים מהרכבת למלון שלנו ביומיים הקרובים – הממוקם ממש על שפת אגם באיקל.
אנחנו ממשיכים, כמו מטיילים רבים אחרים, לסיור לאורך המסילה, בין הגשרים והמנהרות המקוריים.
סנפלינג לצד המסילה |
|
טיפ למטיילים:
“סובב ביאקל” הוא קו רכבת מיוחד שנוסע פעם ביום, בימים מסויימים בשבוע. הדרך היחידה להגיע לחלק מהעיירות לאורך הקו היא באמצעות רכבת (או ברגל), ולפיכך יש לתכנן את הטיול באיזור בצורה מדוקדקת.
הקו משמש הן את המקומיים והן תרמילאים. ניתן לקנות כרטיס רגיל, ואז מחירו נמוך מאוד או “כרטיס תיירים”, אשר מחירו גבוה פי 20!
בית קטן בכפר רוסי
אנחנו יורדים מהרכבת הטרנס סיבירית בסלודיאנקה (Slyudyanka) – עיירה קטנה לחוף אגם באיקל, כ- 100 ק”מ לפני אירקוצק.
משם אנו נוסעים לכפר רוסי קטן עוד יותר (מספר בתים באמצע שום מקום) ולנים בו את הלילה.
את ארוחת הבוקר הכוללת שלל ירקות מהגינה בוחרים וקוטפים שירה, אמיתי ונועם בעצמם.
בשביל מים חמים בכפרים בסיביר צריך להתאמץ-
אנחנו אוספים זרדים ועצים, מדליקים את האח במקום ותוך כחצי שעה המקלחת (שהיא בעצם סאונה רוסית) הופכת ללוהטת ומלאת אדים.
טיפ למטיילים (או “העוקץ הרוסי”):
המשפחה ממנה הזמנו את בית הכפרי מתגליית כתחמנית במיוחד.
במהלך ההתכתבות איתם באינטרנט הם מבטיחים לאסוף אותנו מתחנת הרכבת ולהחזיר אותנו יום למחרת.
הם מתייצבים ברכבת בדיוק בשעה שנקבעה, אולם מרגע זה מתחילה מסכת של מאמצים לחלוב מאיתנו באמצעים לא כשרים כמה שיותר כספים.
הבחורה שאוספת אותנו מציגה את עצמה בשם Maria ומסבירה לנו שהאוטו של המשפחה התקלקל היום, ולכן לוקחים אותנו עם מונית, שאנו כמובן נדרשים לשלם עבורה. לא היינו מאושרים מהשינוי, אולם דברים כאילו עשויים לקרות ולכן נפרדנו בהבנה מ- 200 רובל.
החשד הראשון עלה כשהבחורה החליקה את השטרות לכיסה, במקום להעביר אותם לנהג. אולם מאחר והיא חזרה עם הנהג לסלודיאנקה, עדיין נתן היה לפרש את הדברים כפשוטם.
Maria מראה לנו את הגינה ועונה בחיוב לשאלה האם מותר לקטוף ולאכול. היא מסבירה מה גדל איפה ונפרדת מאיתנו לשלום. זה המקום לציין שירקות בפרט (ואוכל בכלל) זולים מאוד ברוסיה.
יום למחרת הגיע אותו “נהג מונית”. גם זה כשלעצמו יכול לקרות, כי סלודיאנקה היא כאמור עיירה קטנה. שאלנו בעדינות אם אין אוטובוסים לעיירה (התחבורה הציבורית ברוסיה זולה מאוד) ואז נדלקו כל המנורות האדומות כאשר הסבירו לנו שגם האוטובוס (ראו זה פלא) התקלקל.
כאשר במהלך הנסיעה חזרה מקבלת האישה טלפון מסתורי שאכלנו ירקות ואנו צריכים לשלם בעבורם 1,000 רובל (סכום איתו ניתן ברוסיה לקנות דוכן שלם בשוק) אנחנו מבינים סופית שמנסים לעבוד עלינו בגדול.
מאחר וברוסיה נהוג לשלם בסוף על הדברים, ה-“עוקץ הרוסי” לא עובד על המטיילים מישראל.
אני מקזז את הסכום ששילמתי אתמול ל”נהג המונית” ונותן לאישה את הסכום המקורי שנקבע במייל – פחות משליש מהסכום שציפתה לקבל.
“הוא לא נהג מונית” אנחנו מסבירים לה – “הוא אבא שלך”
וגם “האוטו שלכם נראה עובד מצויין”
“אבא שלי נהג מונית…” היא עושה ניסיוןן אחרון.
צילום זריז של “נהג המונית” עם מספר הרכב פלוס אזהרה שלא נהסס לפנות למשטרה סוגרים את הפרשה.
כל מה נשאר הוא להזהיר את שאר המטיילים, וזה חבל כי אילולא רדיפת הבצע של המשפחה והנסיון הנקלה לסחוט תיירים ה-“טיפ למטיילים” היה נראה אחרת לגמרי.
לפיכך אם אתם מחפשים לינה כפרית ליד Slyudyanka, הזהרו משתי רוסיות כעוסות ונרגנות בשם Maria ו/או Irina ומנהג מונית משופם (או אחד שמתחפש לנהג מונית..).