טיול מסביב לעולם
את הקטע הבא של הרכבת הטרנס מונגולית, מאולן באטור בירת מונגוליה לאולן אודה שברוסיה אנחנו עושים באוטובוס…
האוטובוס, שחוצה את הגבול בין מונגוליה לרוסיה, עושה את הדרך ב- 12 שעות (כולל מספר הפסקות בדרך ומעבר הגבול), במקום 20 שעות עם הרכבת.
בדרך רואים את המישורים המוריקים והאין סופיים של מונגוליה, הרים, נהרות ואגמים.
 |
|
 נפרדים מ-ג’רע, בעל האכסניה הנהדרת שבה היינו |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
הדרך לטייל במונגוליה מחוץ לאולן באטור בירת המדינה היא באמצעות ג’יפ.
את הג’יפים משכירים סוכנויות טיולים וגסטהאוסים.
אנחנו שוכרים ג’יפ ונהג מהגסט האוס בו אנו לנים ויוצאים ליום טיול בשמורת טרלג’ (Gorkhi-Terelj National Park).
ברגע שיוצאים מאולן נגליית מונגוליה בשיא תפארתה: נוף פראי, מרחבים אינסופיים, סוסים וגמלים.
 רכיבה על סוסים |
|
 |
 הפסל הגדול בעולם של ג’ינגיס ח’אן – מייסד האימפריה המונגולית |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
באולן באטור פארק שעשועים קטן עם סחרחרה, גלגל ענק, מכוניות מתנגשות ומתקנים נוספים.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ארמון החורף של בוגד חאן (Bogd Khaan Palace Museum) שבאולן באטור הוא ארמון מרשים ואוטנטי. בניגוד לארמונות שראינו בסין ובקוריאה נראה כאילו יד אדם לא נגעה במקום במשך שנים.
בוגד חאן היה המלך האחרון של מונגוליה.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מוזיאון הטבע באולן באטור (נכון לשנת 2011) הוא מוזיאון ישן נושן עם רצפות עץ חורקות, נברשות ענק תלויות מהתקרה וקירות מתפוררים.
אולם יחד עם זאת הסיור בו היה מעניין ויש בו כמה מוצגים מרתקים.
החלק המיוחד במוזיאון הוא האגף המוקדש לדינוזאורים, ובו מספר שלדי דינוזאורים מאובנים שנתגלו במדבר גובי שבמונגוליה.
 ביצי דינוזאורים מאובנות |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
מרבית המנזרים והמקדשים הבודהיסטיים במונגוליה נהרסו בזמן השילטון הקומוניסטי. יוצא דופן הוא מנזר גאנדאן (Gandan Monastery) שבאולן באטור.
Gandan הוא המנזר הגדול ביותר במונגוליה, ובו כ- 400 נזירים.
האטרקציה בתוך המנזר הוא פסל בודהה עומד ענק בגובה 25 מטר של Magjid Janraisig.
אחד הדברים המרגיזים במונגוליה בכלל ובמנזר בפרט היא שדורשים תשלום נפרד ממי שרוצה לצלם במקום (מעבר לדמי הכניסה).
אנחנו כמובן מסרבים לשלם את המחיר המופקע. זו התוצאה:
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
לאחר נסיעת לילה ברכבת הטרנס מונגולית אנחנו מגיעים לבירת מונגוליה אולן באטר (Ulan Bator).
בעל האכסניה שבה אנחנו מתגוררים אוסף אותנו מתחנת הרכבת, לוקח אותנו לאכול ועוזר לנו לקנות כרטיסי אוטובוס לאולן אודה שברוסיה, תחנתנו הבאה.
בהמשך לוקח אותנו לסיור בעיר.
Zaisan Memorial היא אנדרטה לזכר הלוחמים המונגוליים והרוסיים שלחמו במלחמת העולם הראשונה והשנייה.
בנוסף זוהי נקודת תצפית מצויינת על כל העיר.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
כפי שכתבנו, חזרנו בטיסה מהגיחה להוהוט לרכבת הטרנס מונגולית ואנחנו ממשיכים איתה ממעבר הגבול בארליאן דרך מדבר גובאי לאולן באטור בירת מונגוליה.
שמחים ממעבר הגבול הקל והמהיר ניגשנו לדלפקים של הרכבת לקבל את כרטיסי הנסיעה שהוזמנו ושולמו מבעוד מועד דרך מערכת האינטרנט החדשה של הרכבת המונגולית.
לתדהמתנו, לא שמעו בתחנה על מערכת המחשב החדישה…
נופפנו שוב ושוב במספר האישור האלקטרוני שקיבלנו, אבל מרגע לרגע המרחק לכרטיס הנסיעה המיוחל נראה רחוק יותר ויותר:
הפקידה הראשונה (פרה מונגולית משופמת במשקל חריג) העבירה אותנו לשנייה. זו העבירה אותנו למנהלת המשמרת ומשם, לאחר שחסמנו את הדלפק במשך כחצי שעה, למנהל התחנה.
דוברת אנגלית יחידה מבין כל הנוסעים בתחנה הצילה את המצב. היא התקשרה לשירות הלקוחות של הרכבת, ולאחר דיונים ארוכים והתיעצויות הודפסו ארבעה כרטיסים מרוטים במדפסת סיכות מיושנת.
עוברות עוד כמה דקות ארוכות ואנחנו על הרכבת הטרנס מונגולית, בדרך מגבול סין לאולן באטור בירת מונגוליה!
 |
|
 מצלמים את המסך של הלפטופ במכונת צילום מיושנת כאסמכתא להזמנה |
 מדפיסים במדפסת סיכות ארבעה כרטיסים |
 עולים על הרכבת |
 ככה נראה הכרטיס הנכסף |
 |
 |
 |
 שקיעה במדבר גובאי |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
 |
טיפ למטיילים:
כשאנו חושבים על מעבר גבול אנחנו בדרך כלל חושבים על שוטר מחוייך ומשועמם בין שתי מדינות באירופה, שמחתים את הדרכון לתיירים שמבקשים.
מעבר הגבול בין סין למונגוליה שונה: לא ניתן לעבור רגלית בין שתי המדינות והתורים בשעות הבוקר (לפי סיפורי המטיילים) יכולים להגיע לשעות.
ניתן לעבור בין ארליאן (Erlian, בצד הסיני) לזמין אודה (Zamiin Uud, בצד המונגולי) ב- 3 דרכים:
1. באמצעות ג’יפ, כפי שעושים רוב האנשים וגם רוב המטיילים. זו, לדעתנו, האופציה הגרועה ביותר – אלא אם רוצים לחוות את החוויה האנתרופולוגית.
הג’יפים הם ג’יפים מונגוליים, שמעבירים סחורה מסין למונגוליה. אחרי שהגיפ מלא עד אפס מקום (כולל מחוץ לג’יפ) מעמיסים עליו עוד ארבעה-חמישה נוסעים ויוצאים לדרך.
המחיר שדורשים הנהגים גבוה, ומתחיל מ- 200 יואן לאדם כולל ילדים. ניתן וחובה כמובן להתמקח, אבל קשה להוריד את החאפרים מתחת ל-80. כלומר מעבר בדרך זו היה עולה לנו 400 יואן – סכום עתק במונחי סין.
הג’יפ כמובן איננו ממוזג, והוא כל כך מיושן ורעוע שלפעמים גם נתקע בדרך (ניתן לעשות חיפוש קצר באינטרנט ולקרוא את הסיפורים).
2. באמצעות רכבת בין לאומית. גם זו אופציה פחות מוצלחת. רוחב הפסים שונה בין סין ומונגוליה ולכן הרכבת עוצרת עצירה ארוכה בארליאן (כ- 4 שעות) להחלפת גלגלים. בנוסף, כמו שכבר פרטנו, נסיעה ברכבת שחוצה מדינות יקרה משמעותית מנסיעה ברכבות מקומיות.
3. באמצעות אוטובוס – הדרך הטובה, המהירה, הנוחה והזולה ביותר. לצערנו, מרבית המטיילים (וגם חלק מהמקומיים) לא יודעים עליה. המחיר לחמישתנו היה 100 יואן. במקום להידחס לג’יפים המיוזעים והמתפוררים נסענו באוטובוס ממוזג. האוטובוס עקף בגסות את כל הג’יפים שעמדו בתור (תוך כדי נסיעה בנתיב הנגדי) וגם על בדיקת התיקים ויתרו (היא הייתה אמורה להתבצע קודם בתחנת האוטובוס אבל מישהו חיפף).
כל המעבר של שתי הגבולות לקח שעה וחצי, כמעט ללא עיכובים.
האוטובוס יוצא מארליאן ב- 13:30 מתחנת האוטובוסים המרכזית. מחיר כרטיס מבוגר 40 יואן, מחיר נער 20 יואן וילדים חינם. הוא מגיע לזמין אודה ב- 15:00, בדיוק שעתיים וחצי לפני יציאת רכבת הלילה לאולן באטר (Ulan Bator) בירת מונגוליה.
כדי להמנע מהסיכון שכרטיסי הרכבת מזמין אודה לאולן בטאר ייאזלו ניתן ורצוי להזמין מראש כרטיסים לרכבת באתר האינטרנט המצויין של חברת הרכבות המונגולית.
בכל שיטה שבה עוברים יש לשלם מס גבול בסך 5 יואן לאדם בצד הסיני של הגבול (לאמיתי ונועם ויתרו ולא חייבו).
 הצד הסיני של מעבר הגבול ארליאן-זמין אוד |
|
 עולים על האוטובוס – הדרך הזולה והנוחה ביותר לחצות את הגבול |
 עוקפים את הג’יפים של החאפרים שעולים פי 4 |
 נסיעה באוטובוס הממוזג |
 עוקפים את הגרוטאות פעם נוספת בצד המונגולי של הגבול |