חודש: דצמבר 2010

ארץ הפלאות התרמית של וואיוטאפו (Waiotapu Thermal Wonderland) כשמה כן היא. גולת הכותרת של המקום היא הגייזר “לידי נוקס” (Lady Knox Geyser) המתפרץ כל בוקר ב- 10:15. ההתפרצות המדוייקת איננה תופעה טבעית לחלוטין – ללוע הגייזר זורקים בשעה הייעודה 300 גרם סבון, שיוצר קצף מתחת לאדמה. הקצף מפר את האיזון בין שכבות המים וגורם להתפרצות המדוייקת.
לולא זריקת הסבון הגייזר היה אומנם מתפרץ אחת ל- 24-48 שעות, אולם לא במחזור מדוייק.
השפעת הסבון על הגייזר התגלתה במקרה, כאשר אסירים שעבדו במקום כיבסו את בגדיהם במים החמים והסבון נפל במקרה פנימה. לפי תיאורי המנחה הכביסה עפה באוויר והאסירים המבוהלים ברחו ערומים לתוך היער..

לאחר “מופע הגייזר” נכנסים לפארק עצמו, ובתוכו שביל מעגלי העובר בין לועים מעלי עשן, בריכות בוץ מבעבעות, מעיינות רותחים, אגמים צבעוניים ושלל מוקדים תרמיים נוספים.
באמצע הפארק בריכת השמפניה (Champagne Pool) הפולטת קיטור, אדים וריח עז של גופרית לכל עבר.
פירוש השם Wai-O-Tapu הוא “מים קדושים”.

בעיירה טה ארוהה (Te Aroha) נמצאים מעיינות חמים וגייזר בשם מוקנה (Mokena Geyser) שמתפרץ כל 40 דקות.

אחרי הסיור המודרך במכרה העתיק ביקרנו היום בשני מיכרי זהב נוספים.
המכרה הראשון הוא מכרה פעיל (וכמובן מודרני) שנמצא בעיירה Waihi.
הכרייה לא מתבצעת כאן במנהרות אפלוליות. במקום זה, בשביל אותה שטות של חומר נוצץ מהאדמה (זהב) “גילחו” את כל ההר.
משאיות ענק כמו ברובוטריקים מעלות את הסלעים מעומק המכרה, מביאות אותם למפעל ושם כותשים אותם לאבק דק ומוציאים את הזהב והכסף מהסלע.
על פי מה שהסבירו לנו במרכז המבקרים הסמוך המקום “מייצר” 4 מיליון דולר בשבוע. בנוסף הוא מייצר רעש, זיהום אוויר ופצע ענק בנוף..

המכרה השני להיום הוא שוב מכרה עתיק, לייד Waihi, במקום שנקרא Karangahake. אוסף של מנהרות נחפרו בהר, ומדי פעם יצרו “חלונות” במנהרות כדי להקל על עבודת החציבה. לכן קוראים למקום “מכרה החלונות”.
קנינו פנס במחיר מופקע, עלינו על פסי הרכבת הישנים המובילים לתוך ההר, וככה עברנו שרשרת של מנהרות וגשרים תלויים (המכרה ממשיך בהר הסמוך). שירה, אמיתי ונועם התחלפו ביניהם הובלה.
במנהרות החשוכות כיבינו את הפנס וצפינו בתולעים זוהרות.

את פלא הטבע הזה כמעט פיספסנו, ניתן לחוות אותו 4 שעות ביום ואנחנו הגענו רבע שעה לפני הסוף.
Hot Water Beach הוא קודם כל חוף ניו-זילנדי טיפוסי – עם חול עמוק, מים צלולים, נחל, צוקים וכמובן אי. אבל לא בשביל אלו הרחקנו עד לכאן.
מה שמיוחד בחוף הוא שבוקעים במקום מים חמים ממש על קו החול. וכך ניתן לחפור במקום בור (ניתן לשכור את חפירה) ולבנות “ארמון בחול”, שהוא בעצם ספא פרטי. את הטמפרטורה בספא ניתן להנמיך על ידי ערבוב מי ים או להגביר, על ידי העמקת הבור..
כשמגיעה הגאות, כל הבורות מתמלאים מי ים, והחוף הופך חזרה לחוף “רגיל” (מיים צלולים, צוקים ואי..).
כדי השלים את התפאורה, ליד הספא הפרטי מערות לבה ואיזור לפיקניקים.
כתבנו כבר שניו זילנד מדהימה?

לאחר הביקור ב-מכרה הזהב בתמז המשכנו את המסלול בחצי האי קורומנדל (Coromandel) לאורך החוף (שם ראינו סלעי קוורץ), הצוקים והאיים באיזור העיר קורומנדל ובכביש הלא סלול 309, ובמרכזו מפל וואיאו (Waiau Falls).

איזור קורומנדל (coromandel) הנמצא דרומית מזרחית לאוקלנד הוא חצי אי שמרבית התיירים המגיעים לניו זילנד מדלגים עליו.
העיירה תמז (Thames) לידה בילינו את הלילה הראשון שלנו בקראוון התפרסמה בזכות כריית הזהב, שהתגלה לראשונה בניו זילנד בשנת 1852.
ב-תמז יצאנו לסיור אישי במכרה זהב ישן. המדריך שלנו היה פנסיונר חביב, שבילה רוב חייו במכרות זהב, כסף ופחם בתור מהנדס. וכך לבשנו ביגוד מתאים (בתוך האדמה קר ולכן איילת ציידה את כולנו במעילים) ויצאנו בעקבות הכורים של המאה ה-19 לחפש זהב.

באותם ימים תהליך הפקת הזהב היה ארוך ומסובך. הכורים עבדו 8 שעות ביום, 6 ימים בשבוע בחשכה כמעט מוחלטת.
החציבה התבצעה הרבה באמצעות כלים ידניים, תוך שימוש באבק שריפה (שהוא חלש בהרבה מהדינאמיט שהוכנס לשימוש רק מאוחר יותר). שכרם של הפועלים היה כדולר ליום.
הסלעים הוצאו באמצעות קרוניות, רוסקו לאבקה, נוקו במים ואז הופרדו מהם הזהב והכסף באמצעים כימיים, תוך שימוש בכספית (שהיא כידוע חומר רעיל).
המדריך הפעיל עבורנו את המכונה הישנה (שעשתה רעש עצום) וקיבלנו בקבוקון קטן ובתוכו אבקה, שמכילה פירורי זהב.. ככל הנראה הכמות איתה יצאנו לא תסייע לנו במימון הטיול..

מדהים כמה עבודה ואנרגיה השקיע (ועדיין משקיע) האדם במטרות תפלות כמו הוצאת חומר נוצץ מהאדמה!